בש"פ 3527/11

תקציר

התיק נסוב סביב פרשנותו של סעיף 10ה(א) לחוק הנוער השפיטני, שעניינו סמכותו של בית משפט להורות על מעצר בית לקטין המצוי בהליך פלילי. החוק קובע כי בית משפט רשאי לנקוט פעולות כאמור בסעיף 3 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) במקום להורות על מעצרו של קטין אם הדבר דרוש לשלומו הגופני או הנפשי של הקטין. בקשתו של המבקש, קטין המעורב בהליך פלילי, לשחרור ממעצר בית נדחתה על ידי בית משפט השלום לנוער משיקולים הנוגעים לשלומו ולהגנתו. השאלה המרכזית היא האם לבית המשפט יש סמכות להגביל את חירותו של קטין בעילה הגנתית בהליך פלילי, ובאילו נסיבות. לאחר בחינת שינויי החקיקה במשפט הפלילי ביחס לקטינים, קבע השופט כי יש לפרש סמכות זו בצמצום. השופט קבע כי יש להורות על מעצר בית הגנתי או על תנאיו רק כאשר קיים חשש קונקרטי וממשי לביטחונו של הקטין הקשור במישרין להליך הפלילי. במקרה זה, החשש לביטחונו של הקטין לא היה קונקרטי דיו כדי להצדיק הגבלה נוספת של חירותו. לפיכך, הערעור על החזרת ההחלטה הקודמת, המאפשרת למבקש לצאת ללימודים בליווי מנחה, התקבל. ההחלטה הדגישה את הצורך לאזן בין אמצעי המיגון לבין שיקולי שיקום הקטין.