ע"א 369/89

תקציר

השופט ד' לוין, השופט י' בך והשופט א' מצא פסקו בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין שומת מס ערך מוסף שביצע המשיב, מינהל מס ערך מוסף, על המערערת, חברה קבלנית בתחום הבנייה. המערערת רכשה חלקת קרקע משני בעלים ובמקביל התקשרה עימם בשתי עסקאות נפרדות באותו יום. בעוד עסקה אחת כללה רכישת מחצית הנכס מבעלים אחד, גב' לוריא, העסקה השנייה עם מר בן-דוד הייתה בעיקרה עסקת חליפין. מר בן-דוד העביר חלקים מחלקו בחלקה למערער, אשר בתמורה בנה עבורו שבע דירות ושילם לו 200,000 לירות ישראליות. במסגרת העסקאות, הסכימה המערערת לשלם את כל המסים החלים. המערערת ערערה לבית המשפט המחוזי, ובתחילה הטילה ספק בחבותה במס ערך מוסף ובשיעור המס. עם זאת, במהלך הדיון היא הפכה את עמדתה בנוגע לחבות והגבילה את טענותיה לערעור על שיעור המס ומועד החיוב. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה, תוך אימוץ פרשנותו של סעיף 10 לחוק מס ערך מוסף שהציג המשיב. לפי פרשנות זו, חבות המס חלה על שווי הדירות שבנתה המערערת עבור מר בן-דוד, שהוערך בכ-2,800,000 ₪, ולא על שווי חלקי הקרקע שהועברו למערערת. בית המשפט גם סירב להורות למשיב על ביטול חיובים בהפרשי הצמדה, ריבית וקנסות. ערעורו של המערער לבית המשפט העליון התמקד בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לאמץ את פרשנותו של מנהל המס ועל סירובו להורות למשיב בדבר ביטול חיובים. בית המשפט העליון פסק לטובת המערערת, קיבל את הערעור בחלקו ודחה אותו בחלקו. השופט לוין, במתן פסק הדין, מצא כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שאימץ את חוות דעתו של מנהל המס שחרגה מהנחייתו הקודמת. היה על בית המשפט לאפשר למערער לחקור את השמאי על חוות דעתו. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי למתן פסק דין חדש, המאפשר למערער לחקור את השמאי חקירה נגדית. אם הדבר לא היה אפשרי עוד, היה על בית המשפט המחוזי למנות מומחה אחר ולתת הנחיות ברורות ליישום העקרונות המשפטיים הרלוונטיים. הוצאות המערער בגין הערעור והשומה בוטלו, והמדינה חויבה לשלם למערער הוצאות בסך 7,500 ₪. ההחלטה על ביטול חיובים עם ריבית וקנסות הושארה לשיקול דעתו של המשיב. השופט לוין הדגיש כי בפסק הדין החדש על בית המשפט המחוזי לשקול גם את המועד המתאים לגביית המס.