עב"ל 18041-09-14

תקציר

הדיון נסוב סביב ערעור על תביעה להכרה בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה. לאחר שקילת הטיעונים והראיות שהוצגו, הערעור מתקבל. בית המשפט מכיר בקושי העומד בפני המומחה הרפואי לקבוע את סיבת ליקוי השמיעה של המשיב בשל הנתונים המוגבלים הקיימים לגבי מצב השמיעה של המשיב לאורך חייו. בית הדין מדגיש כי נטל ההוכחה מוטל על המבוטח, במקרה זה, המשיב, להוכיח קשר סיבתי בין תנאי עבודתם לבין הליקוי הרפואי שלהם. בניגוד למקרים אחרים בהם מחסור בנתונים עקב מדידות חסרות עלול להניח חשיפה לרעש מזיק, מקרה זה הוא ייחודי מכיוון שליקוי השמיעה של המשיב מיוחס במידה רבה למחלה בסיסית. מחוות הדעת של המומחה הרפואי עולה כי בעוד שחלק קטן מלקות השמיעה עשוי להיות קשור לחשיפה לרעש, סביר יותר שהוא נובע מתחלואה. יתר על כן, מהערכת המומחה עולה כי גם קשר פוטנציאלי זה אינו ניתן לאישור בוודאות. מאחר שהמשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה, ערעור המוסד מתקבל, ותביעת המשיב להכרה בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה נדחית.