תמ"ש 30406-07-16

תקציר

פסק דין מקיף זה מכסה מספר היבטים מרכזיים של המקרה הנדון. ראשית, היא מעניקה לאם משמורת בלעדית על שני הילדים הקטינים, בנימוק של חוסר עניין של האב לנקוט בהתערבויות טיפוליות כלשהן כדי לחדש את הקשר עמם. עוד קובע השופט כי אין צורך לקבוע תקופות מגורים ספציפיות לילדים אצל מי מההורים, נוכח התנתקות האב. החלטת משמורת זו מבוססת על עקרון טובת הילד, תוך התחשבות בגורמים כגון כשירות הורית, שיתוף פעולה ונכונות הילדים. שנית, פסק הדין מחייב את האב לשלם מזונות לאם, בסך 3,000 ₪ לחודש, המתחלקים שווה בשווה בין שני הילדים. סכום זה מחושב על בסיס הכנסות ההורים, הוצאותיהם וזמן השהייה עם הילדים. השופטת מפרטת גם את חלוקת ההוצאות החריגות, כגון הוצאות רפואיות והוצאות חינוכיות, ששני ההורים צריכים לשאת בהן באופן שווה. בנוסף, דוחה השופטת את טענות האב בדבר לשון הרע כלפי האם, וקובעת כי לא עמד בנטל ההוכחה. הטענות מבוססות על שלושה אירועים נפרדים, כולל השפלות פומביות לכאורה ושימוש בכינוי גנאי באפליקציית מדיה חברתית. השופט מוצא את גרסתה של האם לאירועים משכנעת יותר ומציין כי האב לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. לבסוף, השופט מעודד את שני ההורים לשים את צרכי ילדיהם בראש סדר העדיפויות ולשמור על תקשורת מכבדת, למרות הסכסוך הזוגי ביניהם. האב נזכר בזכותו ליזום תהליך לחידוש הקשר עם בנותיו, ואילו האם אמורה להקל על הקשר בין האב לילדים. פסק הדין מסתיים בכך שהוא מורה לאב לשלם לאם הוצאות בסך 7,500 ₪ ומאפשר את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.