ת"א 7844-03-11

תקציר

פסק הדין דן בשני מקרים נפרדים הנוגעים לבעלות על קרקעות בישראל מאז מלחמת 1948. המקרה הראשון עוסק בשתי חלקות אדמה בבעלות המנוח שתיווי בכפר מעלול. בית המשפט קובע כי שתיווי לא היה נפקד כפי שנטען על ידי הנתבעים, ולכן הצהרתו ככזה הייתה שגויה. מהראיות עולה כי שתיווי נמלט לנצרת, שנכבשה שלושה ימים לאחר מעלול, והשיהוי הרב בטענת היעדרותו הסב לתובע נזק ראייתי כבד. השופט קובע כי לא יהיה זה צודק להכריז על שתיווי כנפקד בהתחשב בנסיבות. לגבי המקרה השני, בית המשפט מצהיר כי המנוח חליל הוכרז כדין כנפקד. מהראיות עולה כי חליל התגורר בעכו ועבר לנצרת לאחר כיבושה, ונכסיו הועברו כדין לאפוטרופוס ולאחר מכן נמכרו לרשות הפיתוח. ייפוי הכוח הבלתי חוזר עליו חתמו חליל ושתיווי בטל אפוא, ותביעת התובע לנכסיו של חליל נדחית. מאחר שאדמתו של שתיווי הופקעה בשנת 1954, התובע אינו זכאי להעברת הקרקע לבעלותו אלא לפיצוי כספי בלבד. השופט מתווה את הפיצוי המגיע לתובע על פי שטחי החלקות, ומזמין את שני הצדדים להסכים על גובה הפיצוי או שבית המשפט ימנה שמאי.