בר"ע 20768-04-14

תקציר

הפנייה מתייחסת לבקשה לסעד זמני מחברת החשמל, בעקבות סנקציות שהטילו עובדיה בעקבות הודעת המנכ"ל על שינויים מבניים במשק החשמל. חברת החשמל עתרה לבית הדין האזורי בבקשה להוציא צו האוסר על העובדים לנקוט צעדים ארגוניים ולשבש את פעילות החברה, כל עוד מתקיים דיאלוג לגבי הצעדים הנדרשים להוזלת עלויות וליישום המלצות ועדת ההיגוי. בית המשפט נעתר לבקשה, אך גם הורה לכל גופי המדינה, לרבות חברת החשמל, להימנע משינוי המצב הקיים המשפיע על סמכויות חברת החשמל עד לקיום משא ומתן. המדינה ערערה על החלטה זו, בטענה כי הוראת בית המשפט מגבילה את סמכותה באופן בלתי מידתי. בית המשפט העליון, בפסק דינו, הסכים עם טענת המדינה כי החלטת בית המשפט המחוזי חרגה מהמידתיות הנדרשת. הצו, כפי שנוסח, היה גורף ורחב מדי, ועלול היה להגביל את סמכות המדינה בנושאים שאינם קשורים להשלכות הרפורמה על זכויות העובדים. הדבר עורר קשיים בפירוש ההחלטה, והוביל את המדינה להימנע מפעולות מסוימות הקשורות למשק החשמל. בית המשפט העליון תיקן את החלטת בית הדין האזורי כדי להבטיח הגבלה מצומצמת יותר על סמכויות המדינה, והבהיר כי על המדינה וחברת החשמל לנהל משא ומתן אינטנסיבי עם נציגי העובדים כדי להימנע מקביעת עובדות בשטח הפוגעות באופן חד צדדי בזכויות עובדים. זכות השביתה של העובדים, אם בכלל, תיקבע על ידי בית הדין האזורי בהליך העיקרי. פסק הדין הדגיש את סמכותה של המדינה לבצע רפורמות, אך גם הכיר בצורך במשא ומתן אמיתי עם העובדים בנוגע להשלכות הרפורמה על זכויותיהם ותנאי עבודתם. בית המשפט דחה את טענת המדינה כי הוראת בית המשפט המחוזי לא התבקשה והבהיר כי המדינה, כבעלת מניות הרוב בחברת החשמל והריבון האחראי על משק החשמל, היא צד הכרחי להליך. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי על הצדדים לדווח לבית הדין האזורי על התקדמות המשא ומתן, ולהותיר את הדרך פתוחה למי מהצדדים לבקש בחינה מחודשת של הסעד הזמני.