עת"מ 42552-11-23

תקציר

העותרים, בני זוג נשואים, הגישו בקשה לקבלת אזרחות ישראלית לפי סעיף 5 לחוק האזרחות. עם זאת, בקשתם נדחתה על ידי המשיבים מכמה טעמים. ראשית, העותרים לא הצליחו להוכיח כי מרכז חייהם היה בישראל בשלוש מתוך חמש השנים שקדמו לבקשתם, כנדרש בחוק. המשיבים הטילו ספק באמיתות חוזה השכירות של העותרים ומצאו סתירות בהסבריהם לגבי מקום מגוריהם. שנית, המשיבים גילו בדף הפייסבוק של העותר פרסומים לאומניים קיצוניים, המביעים הזדהות עם מחבלים וארגונים המתנגדים למדינה. פרסומים אלה סתרו את בקשתה לאזרחות ונאמנות לישראל. העותרים ערערו באופן פנימי, אך ערעורם נדחה מאחר שהמשיבים מצאו את הסבריהם לגבי מדי השכירות והצריכה לא משכנעים, והפרסומים נעשו כאשר העותר היה בגיר. לאחר מכן הגישו העותרים עתירה משותפת לבית המשפט, בטענה לפגיעה בזכותם לאזרחות וחזרו על טענת התושבות שלהם. עם זאת, עתירתם הייתה רצופה סתירות וטענות סותרות בנוגע להשכרת דירתם, והם לא התייחסו לסוגיה הביטחונית העולה מפרסומי העותר. בית המשפט קבע כי לעותרים אין זכות מוחלטת לאזרחות וסירובם של המשיבים היה סביר, נוכח נטל ההוכחה המוטל על העותרים והספקות סביב טענותיהם. בית המשפט דחה גם את בקשת העותרת להפריד את עניינה מעניינו של בעלה, שכן בקשת האזרחות שלהם נדונה במשותף על ידי המשיבים. העתירה נדחתה, והעותרים חויבו לכסות את הוצאות המשיבים.