ת"א 2369/03

תקציר

הסכסוך נסוב סביב הבעלות על כמה חלקות קרקע ברמת גן, שהיו במקור בבעלות משפחת נלקין. ועדת התכנון המקומית הפקיעה חלק מהקרקע בשנות הארבעים לצורכי ציבור, אך מאוחר יותר שינתה את ייעוד הקרקע למגורים מבלי להודיע או לפצות את הבעלים. התובעים, בהיותם יורשי הבעלים המקוריים, הגישו תביעה לסעד הצהרתי וכספי נגד הוועד, בדרישה להשבת זכויותיהם בקרקע המופקעת או לפיצוי הולם. מנגד, טוענים הנתבעים כי התביעה התיישנה בשל חלוף הזמן. לאחר בחינה מדוקדקת של התיק, מצא השופט כי תביעת התובעים אכן התיישנה. השופט ציין כי עילת התביעה התבססה על שינוי ייעוד הקרקע, שהתרחש לפני כחמישים שנה. יתר על כן, התובעים היו מודעים, כבר בשנת 1967, כי ייעוד החלקות השתנה ונבנו עליהן בנייני מגורים. לכן, כל עילת תביעה פוטנציאלית הייתה קמה באותו זמן. עוד הבהירה השופטת כי הסעדים המבוקשים בתביעה, לרבות סעד הצהרתי ופיצויים, כפופים לתקופת ההתיישנות. משכך, דחתה השופטת את התביעה על הסף, וחייבה את התובעים לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪, כולל מע"מ והוצאות נלוות נוספות.