ע"א 34039-01-22

תקציר

השופט בחן את הערעור ואת פסק דינו של בית משפט קמא, וקבע כי אין עילה להצלחת הערעור, ולפיכך דחה אותו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, מבלי להיזקק כלל לתגובת המשיבים. השופט מצא את ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, ביחס לטענות המערער כי הוא הגיע לפשרה בתיק קודם תחת לחץ וכי היה תנאי השעיה בהסדר הפשרה, עולים בקנה אחד עם הראיות והעדויות שהוצגו, ללא כל עילה להתערבות המערער. באשר לטענות המערער על משוא פנים מצד השופטים, מציינת השופטת כי העברת תיק בין מחוזות אינה בסמכותם, וגם נשיאת בית המשפט העליון דחתה טענה זו. השופטת מסכימה עם דחייתו של בית משפט קמא את טענות המערער בדבר איומים מצד שופט, ועם קיומו של תנאי השעיה בהסדר הפשרה, אשר בית משפט קמא מצא כי אינו נתמך ונדחה לאחר בחינת חומר הראיות. השופט דוחה גם את טענות המערער בנוגע להחלטות ביניים שונות שניתנו במהלך ההליך בבית משפט קמא, בשל אופיין המעורפל והימנעותו של המערער מלהסביר את השפעתן על פסק הדין הסופי. השופט מסכים עם החלטתו של בית משפט קמא בעניין ההוצאות שנגבו מהמערער, ומוצא אותן מוצדקות בהתחשב בתביעה שנמשכה קרוב לארבע שנים. לבסוף, השופט פוסק כי יש לדחות את הערעור, מורה על החזרת הפיקדון של המערער ומוותר על כל צו להוצאות מאחר שהמשיבים לא השיבו לערעור.