ת"א 5468/01

תקציר

התובעת רכשה דוד קיטור משומש מהנתבעת 1 ובדקתה אותו על ידי הנתבעת 2, בודקת מוסמכת, כנדרש בחוק. הדוד נמצא תקין, אך התובע טען כי הוא לא היה תקין והיו לו הוצאות שונות בתיקונים, בדיקות נוספות ואובדן חומרים עקב השבתה. הנתבעים טענו כי הדוד היה במצב טוב וכל הבעיות נבעו משימוש ותחזוקה לא נאותים. השאלה העיקרית הייתה האם הדוד תפקד כראוי בעת המכירה, אשר נבדקה באמצעות עדויות מומחים. המומחה מטעם התובעת, אינג' יהלום, השתמש בעדותו, בשפה לא ראויה וגסה, ותקף את הנתבעים ואת עדיהם, בעוד שמומחה הנתבעים, מר שינדלר, מעולם לא בדק את הדוד המדובר. יהלום טענה כי הדוד לא עמד בדרישות האנרגיה המוסכמות והיו בו מספר פגמים, אך טענות אלו לא היו חלק מטענותיה הראשוניות של התובעת ולכן אינן רלוונטיות. הנושא הקריטי היה מצבו של הדוד בעת הרכישה, ולגביו קבע יהלום כי הוא נמצא "על סף פסילה" בשל הצטברות אבנית. עם זאת, לא היו ראיות לכך שהצטברות זו הייתה קיימת בעת הרכישה, והיא יכולה הייתה לנבוע משימוש רגיל או משימוש לא הולם במים. יתר על כן, התקנות המסדירות את בדיקת הדוודים היו דו-משמעיות, ופעולותיו של נאשם 2 לא היו בלתי חוקיות. התובעת לא הצליחה להוכיח כי הדוד לא היה תקין בעת המכירה ולכן התביעה נדחתה. בנוסף, התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בתביעות הנזק שלו. במקום זאת, נראה היה כי הדוד ככל הנראה תקין, ופעולותיו של התובע היו ניסיון לממן את תחזוקת הדוודים באמצעות התדיינות משפטית. השופט פסק לטובת הנתבעים, דחה את התביעה והורה לתובע לכסות את הוצאות המשפט של הנתבעים, לרבות שכר טרחת עורך דין.