תמ"ש 17364-12-12

תקציר

פסק הדין דן במעמדו של אפוטרופוס ובחובותיו כלפי חסויו. הוא מפנה לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ומדגיש כי אפוטרופסים חייבים לפעול לטובת חסותם. בית המשפט מדגיש את אי החוקיות של מעילה של אפוטרופוס בכספי החסוי, ורואה בכך הפרת חובת אמונים. פסק הדין דוחה את טענות האפוטרופוס הנתבע וטוען כי הסבריהם ללקיחת כספי החסוי אבסורדיים וחסרי ראיות. בית המשפט מוצא כי הנאשם נטל שלא כדין כספים מחשבונו של החסוי לצורך רווח וטובת הנאה אישיים. גם לאחר מכירת דירת המחלקה, ניכה הנתבע הוצאות בלתי מורשות, לרבות דמי שכירות ותיווך עצמיים. בית המשפט בוחן דוחות כספיים שונים ומגיע למסקנה כי הנתבע נטל שלא כדין סכום גבוה משמעותית מהסכום הנתבע. היא מדגישה כי אפוטרופוסים אינם רשאים להושיט יד ולשלשל לכיסם את נכסי חסויים, ופעולות כאלה מהוות עוולה. השופט מפנה לפסיקה קודמת, ת"א 1578-12-11, הקובעת כי משיכת כספי חסוי ללא אישור בית המשפט אסורה. כמו כן, בית המשפט דן בנורמה המשפטית האוסרת על אפוטרופוסים ליהנות מנכסי חסויים ולעסוק בניגודים ענייניים. השופט מדגיש את ההבחנה בין סוגים שונים של אפוטרופוסים ואת אחריותם. כן מוזכרות ההגבלות על פעולות משפטיות בין אפוטרופוס לחסוי, לצד תחולתו האפשרית של חוק איסור עשיית עושר בנסיבות מסוימות. בהתייחס לשאלת החבות, בית המשפט מוצא כי האפוטרופוס הנתבע הוא האחראי הבלעדי למעילה בכספי החסוי. הטענה כי יש להטיל אחריות על בן זוגו של הנתבע נדחית, שכן התובע לא הביא ראיות מספיקות למעורבותם. עם זאת, הנתבע נדרש לשלם לתובע הוצאות משפט ופיצויים עונשיים נוספים. לבסוף, התביעה נגד הנתבע נדחית, אך הם חויבו לשלם לתובע מיליון ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. הנתבע נדרש גם לכסות את הוצאות התובע ולשלם פיצויים עונשיים נוספים. בית המשפט ממליץ לפנות לרשויות האכיפה ונותן אישור לפרסם את פסק הדין בעילום שם.