ע"א 4384/90
פסק-דין עליון
תקציר
התביעה הוגשה על ידי הבעל ושני בניה של אישה שמתה במהלך הריונה נגד בית החולים הפרטי בו טופלה, בטענה לרשלנות רפואית. התובעים טענו כי רשלנות הרופאים גרמה למותו של המנוח. הרשלנות כללה את ההחלטה שלא להפסיק את ההיריון מיד עם האשפוז ואי הסבר את חומרת המסוכנות הכרוכה בשימור ההיריון, ושיטות טיפול לקויות. הצדדים הסכימו להציג חוות דעת מומחים ולא ראיות נוספות, אך בהמשך ביקשו התובעים להציג דו"ח של ועדת חקירה של משרד הבריאות. בית משפט קמא סירב בנימוק שמדובר בעדות שמיעה וסותרת את ההסכם, ומצא לטובת הנתבעים, מה שגרר ערעור מצד התובעים. בית המשפט העליון קבע כי היה מקום לקבל את הדו"ח שכן הוא חלק מהחומר העובדתי עליו הסתמכו המומחים, וההסכם לא כיסה את כל צרכי המשפט. עוד קבע בית המשפט כי נטל ההוכחה בדבר מתן ההסברים מוטל על התובעים, והעדר ראיות בנקודה זו משמעו שלא הוכיחו את טענתם. התיק הוחזר לבית משפט קמא לדיון נוסף בשאלה האם הרופאים הסבירו למנוח את הסיכונים, כאשר לשני הצדדים הותר להציג ראיות נוספות בדבר החבות. ההחלטה דנה גם בנטל ההוכחה ובסטנדרט ההוכחה בדבר הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין מותו של החולה.
חקיקה מקושרת
ע"א 4384/90 שמעון ואתורי נ' בית החולים לניאדו, עליון (4.3.1997)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.