בג"צ 5426/17

תקציר

במקרה דנן, ההכרעה נסובה סביב השאלה האם קרקע ספציפית שהוכרזה כרכוש ממשלתי צריכה להישאר כזו למרות טענות העותרים לפי סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני, או שמא פקעו זכויותיהם עקב אי עיבוד לפי סעיף 68, המכונה "החוק החלול". הקרקע המדוברת היא אדמת מירי ביהודה ושומרון, הנשלטת על ידי חוק הקרקעות העות'מאני, המאפשר לפרט זכות להחזיק ולהשתמש בקרקע (תאצ'רוף) בתנאי שהיא מעובדת. סעיף 78 מאפשר לאנשים לתבוע זכות זו לאחר עשר שנים של טיפוח מתמשך. עם זאת, סעיף 68 קובע כי זכויות יופקעו אם הקרקע משועבדת במשך שלוש שנים רצופות. למרות שהחלו בהליך רישום, טענו העותרים כי הגשת תביעה צריכה לפטור אותם מהחוק החלול. אולם בית המשפט פסק כנגד זה, בקובעו כי פעולת ההגשה המינהלית אינה שקולה לרישום משפטי מהותי, העוצר את הדין החלול רק עם עריכת לוח זמנים טנטטיבי או סופי של זכויות. פסק הדין הדגיש את מטרתם של החוקים העות'מאניים לעודד עיבוד קרקעות וגביית מיסים, ועמד על כך שתביעות גרידא ללא רישום משפטי מלא אינן מגינות על הזכויות מפני פקיעת תוקף על פי החוק החלול. לפיכך נדחו העתירות, שאישרו את הבעלות הממשלתית בשל כישלונם של העותרים לעבד את הקרקע ברציפות ולהשלים את הליך הרישום.