ת"ק 9008-05-12

תקציר

התובע, מנוי של חברת התקשורת הנתבעת, פנה אליהם לתיאום שינוי כתובת. עם זאת, התובע לא זכר את מספר הטלפון המעודכן שלהם או את הסיסמה למנוי שלהם. איש הקשר של התובע אף פנה לנתבע מספר רב של פעמים, בניסיון להסדיר את העניין. התובעים ביקשו לבטל את המנוי ושלחו מספר אזהרות, תוך איום בצעדים משפטיים אם לא יופסק. הנתבעת, חברה שומרת חוק, לא ביטלה את המנוי, בנימוק של חוסר זיהוי נאות והקפדה על נהלי אבטחת מידע. הדבר הוביל למחלוקת על פרשנות חוקי הגנת הצרכן ועל הצעדים הסבירים המצופים משני הצדדים. התובעים תבעו בגין לשון הרע והפרת זכויות הצרכן, ודרשו פיצוי כספי בגין נזקים שונים. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבע וקבע כי התבטאויותיו של הנתבע אינן מהוות לשון הרע שכן הן לא פורסמו בפומבי ומהוות הבהרה סבירה לכוונתו לנקוט בהליכים משפטיים בגין חוב שטרם נפרע. בנוסף, מצאה השופטת כי הנתבעת פעלה כדין, וניסתה לסייע לתובעים תוך הקפדה על אמצעי האבטחה והנהלים הנדרשים בחוק. התובעים לא סיפקו זיהוי או תיעוד נאותים לתמיכה בתביעותיהם לנזקים שונים. כמו כן, השופטת ציינה כי המנוי לא בוטל משום שהתובעים לא עמדו בדרישות לכך לפי חוק הגנת הצרכן. נמצא כי הנתבע פעל בסבירות ובתום לב, בעוד שהתנהלות התובעים הפריעה לפתרון הסוגיה. כתוצאה מכך, התביעה נדחתה, והתובעים חויבו בהוצאות המשפט שלהם ושל הנתבע, שכן התביעה נקבעה כחסרת תום לב.