ת"א 46828-03-16

תקציר

התביעה האזרחית התמקדה בשתי טענות: האחת, האם התובע היה הבעלים או הבעלים של הקרקע המופקעת והיה רשום כבעליה אלמלא ההפקעה בשנת 1954; ושנית, האם מגיע לתובע פיצוי הולם כתוצאה מההפקעה. בית המשפט פסק לטובת התובעת בנוגע לטענת הבעלות שלה. הראיות הראו כי לתובע הייתה לפחות חזקה בקרקע ואולי גם בעלות, והנתבעים לא הצליחו להביא ראיות לאף תובע אחר. בעוד טענת הירושה של התובעת לא הייתה משכנעת, טענת החזקה שלה לאורך השנים נתמכה במכתבים ובהליכים משפטיים רבים. עם זאת, בית המשפט מתח ביקורת על רשלנותה של התובעת בעמידה על זכויותיה, במיוחד לאור העובדה שההפקעה התרחשה שישים שנה לפני שהגישה את התביעה. באשר לפיצויים, קיבל בית המשפט את טענת התובע כי המועד הקובע לחישובים צריך להיות יולי 1973, אלא שבשל איחור התובע נדחה המועד לינואר 1950. בית המשפט מינה מומחה שמצא כי שווי הקרקע והמבנים עליה הוא 25,115 לירות ישראליות, מעודכן וכולל ריבית, מינואר 1950. בית המשפט ערך מספר התאמות בסכום זה והגיע למסקנה כי על התובע לקבל 22,203 לירות ישראליות, נושאות ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.1.1950 ועד לתשלום בפועל. עוד נקבע בהחלטה כי על התובעת לשאת בהוצאותיה.