בג"צ 48/89

תקציר

העותרת, תושבת קבע בישראל, ביקשה לרשום את בתה – שנולדה לתושב אלבירה שביהודה ושומרון – כתושבת ישראל לאחר שבקשתה נדחתה. בג"ץ קבע כי יש לקבוע את מעמדה של הבת על פי חוק הכניסה לישראל, שאינו מתייחס במפורש למקרה זה. תקנה רלוונטית קובעת כי מעמד התושבות של ילד נקבע על פי מעמד הוריו; מכיוון שהאב אינו תושב קבע, התנגדות האם פירושה שהשר צריך להחליט. בית המשפט מצא כי שיקול דעתו של שר הפנים לפי תקנה זו לא הוסבר כראוי, וכך גם עמדתו בעניינו הספציפי של העותר. בית המשפט הפך את הצו למוחלט, הורה למשיבה לדון בבקשתה של העותרת לפי התקנה ולפסוק לה הוצאות בסך 3,000 ₪. פסק הדין מדגיש את ההבחנה בין חוק הכניסה לישראל לבין חוק מרשם האוכלוסין, ומבהיר כי מספר זהות ישראלי מותנה במעמד התושבות. השופט א' ברק, השופט ד' לוין והשופט י' מלץ הסכימו עם הכרעת הדין.