ע"מ 56410-11-10

תקציר

הערעור מתייחס להטבות מס לפי החוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959 ("חוק העידוד"), אשר המערערת, נוביס בע"מ, טוענת כי היא זכאית להן בשל יצוא לכאורה של מוצרים ללקוחות בחו"ל. המשיב, פקיד השומה למפעלים גדולים, טוען כי נוביס מכרה את מוצריה בישראל, ולכן אינה זכאית להטבות המס שהיא טוענת. שאלת המפתח היא האם נוביס מכרה את מוצריה לחברה בשם אורנקין, שייצאה אותם לאחר מכן, או שמא נוביס ייצאה את המוצרים בעצמה ומכרה אותם ישירות ללקוחות בחו"ל. בית המשפט קובע כי אורנקין פעלה כמפיצה עבור נוביס, וכי נוביס מכרה את מוצריה לאורנקין בישראל. הדבר נתמך על ידי חלוקת הסיכונים והסיכויים של המיזם העסקי בין נוביס לאורנקין, המצביעים על כך שאורנקין נשאה ברוב הסיכונים והסיכויים העסקיים הכרוכים בייצוא המוצר. נוביס טען כי יש לשקול את תכליתו של חוק העידוד, שהיא לפתח את כושר הייצור של המשק ולהגדיל את היצוא. נוביס טענה כי מאחר שמוצריה מיועדים לייצוא בלבד, והיא אף חותמת את תוויות המוצרים בשפות שאינן עברית, תכלית החוק תתגשם באמצעות הענקת הטבות מס. עם זאת, בית המשפט מוצא כי לשון החוק מחייבת כי החברה גם מייצרת וגם מייצאת את המוצר על מנת לקבל הטבות, וכי מטרת החוק היא לתגמל חברות שנוקטות בסיכון הכפול של ייצור וייצוא. לפיכך, מאחר שנוביס רק ייצרה את המוצר, ולא ייצאה אותו בעצמה, היא אינה עומדת בתנאים להטבות מס לפי חוק העידוד. בית המשפט מגיע למסקנה כי החלטת המשיב כי נוביס לא עמדה בתנאים להטבות מס בשנות המס הרלוונטיות מומשה כהלכה, ולפיכך הערעור נדחה. נוביס תישא גם בהוצאות המשיב, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסך 48,000 ₪.