בש"א 1648/92

תקציר

התיק המשפטי סובב סביב סוגיה בינלאומית של חטיפת ילדים לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991. בתחילה, בית משפט בפריז פסק משמורת הורית משותפת על קטין, והתיר לילד לחיות עם האם. עם זאת, על רקע החשש מחטיפה, החלטה מאוחרת יותר של בית המשפט הורתה להפקיד את דרכוניהם של האם והילד. למרות זאת, האם לקחה את הילד לישראל וקיבלה שם צו משמורת זמני. האב, שערער לבית המשפט בפריז, הצליח להוציא צו מתקן, המעניק לו משמורת בלעדית. לאחר מכן הוא ביקש את החזרתו של הילד לצרפת על פי אמנת האג. בית המשפט המחוזי בישראל נעתר, מה שגרם לאם לבקש עיכוב ביצוע. בית המשפט הדגיש את מטרתה של אמנת האג להבטיח את החזרתם המיידית של ילדים שהוצאו שלא כדין, ודחה את בקשתה להמשיך ולבחון את טובת הילד בהליך דחוף זה. טענותיה של האם בדבר אלימות האב נמצאו בלתי מבוססות, ונקבע כי האמנה אכן חלה שכן לשני ההורים סמכות הורית משותפת. פעולתה החד צדדית של האם נחשבה כפגיעה בזכויות המשמורת המשותפת, כהגדרתן באמנה, המחייבת את החזרת הילד. בית המשפט העליון אישר מחדש את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והדגיש את העדיפות של קיום התחייבויות האמנה והחזרה מהירה של התנאים שלפני החטיפה.