ת"פ 7087/08

תקציר

בפסק הדין נקבע כי הנאשם אינו אשם בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333+335(א)(1) ותקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין. באירוע המדובר היו מעורבים הנאשם, אביו ושני גברים בשם רונן רפלוב ושלומי אלמלם, שניסו לגבות חוב מהאב. השאלה המרכזית הייתה האם הנאשם פעל מתוך הגנה עצמית, והשופט קבע כי הפעולות שנקט הנאשם כלפי רונן ושלומי היו נחוצות באופן מיידי כדי להדוף פגיעה בלתי חוקית באביו של הנאשם, וכי הכוח שהופעל היה סביר בנסיבות העניין. עוד קבע השופט כי הנאשם סבר באמת ובתמים שחיי אביו בסכנה, דבר המהווה טעות בעובדות השוללות אחריות פלילית. השופט הגיע להכרעת הדין על סמך ניתוח מפורט של הראיות והעדויות הקשורות לאירוע. היא מצאה כי רונן ושלומי איימו על אביו של הנאשם בשל חוב כספי וכי שלומי היה התוקף הראשוני בקטטה הפיזית. מעשיו של הנאשם כלפי רונן, לרבות דחיפתו שגרמה לחבלה חמורה, נמצאו כניסיון להגיע לאביו המותקף, והיו סבירים והכרחיים בסיטואציה. באשר למעשיו של הנאשם כלפי שלומי, קיבלה השופטת את גרסת הנאשם לאירועים וקבעה כי הוא הפעיל כוח סביר כדי להדוף את שלומי, שכבר נוטרל על ידי אביו של הנאשם. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי הנאשם פעל מתוך הגנה עצמית והייתה לו אמונה כנה בנחיצות מעשיו כדי להגן על אביו, ולכן יש לזכות אותו.