ת"א 23723-06-12

תקציר

בבעלות העירייה, התובעת, מספר חלקות קרקע המיועדות לצורכי ציבור על פי תכנית מאושרת. הנתבעים הם אנשים שפלשו לקרקע והתיישבו בה ללא הסכמת העירייה. העירייה דורשת את פינוי הנתבעים. הנתבעים טוענים כי הם, או בני משפחתם, מחזיקים בקרקע שנים רבות בידיעת העירייה ובהסכמתה, ולכן יש להכיר בהם כבעלי רישיון בעלי זכות להמשיך להחזיק בקרקע, או לפחות לקבל פיצוי על השקעותיהם. עוד הם טוענים כי העירייה אינה רשאית לפנותם עד למציאת הסדר חלופי, וכי טענת העירייה נדחית בשיהוי. בית המשפט בוחן את טענות הנתבעים ומוצא כי אף אחד מהם לא הביא כל ראיה משכנעת שתתמוך בחזקתם הנטענת לטווח ארוך. העירייה, לעומת זאת, סיפקה מסמכי רישום המוכיחים את בעלותה על הקרקע. בית המשפט מגיע למסקנה כי החזקת הנתבעים החלה הרבה יותר מאוחר ממה שהם טוענים, והעירייה לא הסכימה לכך. בית המשפט דן בדין ההיתר לשימוש בקרקע וקובע כי לכל היותר היה לנתבעים רישיון מיותר, שניתן לבטלו בכל עת, וכי פינויים אינו דורש כל פיצוי משום שהמבנים על הקרקע נבנו ללא היתרים ומכבידים על תוכניות העירייה לגבי הקרקע. בנוסף, בית המשפט דוחה את טענת ההפקעה של הנתבעים, ומציין כי לא היה להם מעמד בהליכי ההפקעה וכי ההקמה שלהם נעשתה לאחר הודעת ההפקעה. בית המשפט דוחה גם את טענת הנתבעים בדבר השיהוי, בהתחשב בפעולות העירייה נגד הנתבעים ובמורכבות התיק. בסופו של דבר, בית המשפט פוסק לטובת העירייה, ומורה לנתבעים לפנות את הקרקע בתוך 120 יום ולשלם לעירייה 30 אלף שקל הוצאות ושכר טרחת עורך דין.