ע"א 1715/01

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר הדוחה תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים לכאורה. המערער, הכט ברקו, טען כי שגה בית משפט קמא בכך שלא האמין לעדותו היחידה על נסיבות התאונה. עם זאת, כבוד השופטות גרסטל הילה וחיות אסתר לא מצאו עילה להתערב במסקנותיו של בית משפט קמא. הם ציינו כי דיווחיו הראשוניים של ברקו על האירוע סתרו את עדותו המאוחרת, והטילו ספק באמינותו. תעודת חדר המיון, רישומי הפיזיותרפיה וההודעה על פגיעה בעבודה תיארו אירוע שונה מזה שהוצג בתביעתו ובעדותו של ברקו. השופטים הדגישו כי העיתוי והסמיכות של התאונה הנטענת לרכב הם קריטיים לקביעה האם היא נחשבת לתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים. הם הגיעו למסקנה כי חוסר יכולתו של ברקו לספק הסבר מניח את הדעת לסתירות בין גרסאותיו מצדיק את ספקנותו של בית משפט קמא ביחס לעדותו. בעקבות זאת נדחה הערעור, וברקו חויב לשלם למשיבה, מנורה בע"מ, הוצאות בסך 15,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.