ת"א 48259-12-11

תקציר

פסק הדין דוחה את התביעה שהגיש בעל דירה, התובע, בבית משותף בירושלים נגד בעלי דירות אחרים, הנתבעים, בבקשה להוציא צו הריסה בגין אי סדרים לכאורה בבנייה בלתי חוקית ופיצוי כספי. טענות התובעת מבוססות על חוסר תום לב של הנתבעים, אכיפה בררנית מצד העירייה ופגיעה בזכויות הקניין שלה. עם זאת, השופט מגיע למסקנה כי טענות התובע חסרות שחר. ראשית, טענת האכיפה הבררנית נדחית, שכן התובע לא כלל את הגורמים הרלוונטיים בתביעה ולא הביא ראיות מספיקות. שנית, התובעת אינה עומדת בתנאים לצו הריסה המפורטים בפסק דין אדמה, שכן מעשיהם הבלתי חוקיים לכאורה של הנתבעים לא גרמו לתובעת נזק כספי או פגעו בהנאתה מרכושה. בנוסף, טענתה הקניינית של התובעת כי חריגות הבנייה של הנתבעים פגעו ברכוש המשותף אינה משכנעת, מה גם שהיא עצמה ביצעה אי סדרים כאלה. לבסוף, גם תביעת התובע לסעד כספי, המבקש החזר בגין הכנת תב"ע, נדחית. הנתבעים לא היו מעורבים בהליך התכנוני ולא נהנו ממנו, והתובעת אינה יכולה לחייב אותם לשלם בגינו בדיעבד. עוד מציינת השופטת כי מטרתה האמיתית של התביעה היא ללחוץ על הנתבעים להסכים עם התב"ע המוצעת של התובעת. יתר על כן, התביעה הייתה צריכה להידון בבית משפט השלום, שכן היא מצויה בתחום סמכותו. התובע חויב בתשלום שכר טרחת עורכי הדין של הנתבעים והוצאות משפט.