ת"א 32396-12-11

תקציר

התובע, שהיה לו חשבון בבנק הנתבע, טוען כי צד שלישי, סביון ליגל, הונה אותו בכך שניצל לרעה את ייפוי הכוח שנתן לו לנהל את תיק ההשקעות שלו. לטענת התובעת, הבנק אחראי למעשי מחדל ועמלות אלה, שכן הוא התיר לליגל לפעול בניגוד לחוק ולחובת הזהירות והאמון של הבנק כלפי התובעת. התובע דורש פיצוי בגין נזקים בסך 9 מיליון שקל. הנתבע מכחיש את כל הטענות ומעלה טענות מקדמיות לדחיית התביעה, לרבות התיישנות וחוסר מעמד. בית המשפט קובע כי יש לדחות על הסף את התביעה כולה, הנוגעת הן לחשבונות התובע והן לחשבונותיו של צד שלישי. התביעה בנוגע לחשבונו של התובע חסומה בזמן, שכן היא לא הוגשה בתוך שבע השנים הנדרשות בחוק, והתובע לא סיפק כל הסבר סביר לאי גילוי העובדות קודם לכן. תצהיר התומך בטענותיו יכול היה לסייע לתובע, אך הוא לא סיפק תצהיר. דפי החשבון יכלו לחשוף את העובדות המהוות את עילת התביעה, וטענת התובע כי הבנק מנע ממנו לגלות אותן אינה מבוססת. כמו כן, התביעה בנוגע לחשבון הצד השלישי נדחית מחמת חוסר מעמד. הצד השלישי, ולא התובע, הוא התובע החוקי לכל נזק הקשור לחשבון זה. טענת התובע כי מימן את החשבון אינה מקנה לו זכות תביעה בשם בעל החשבון. בנוסף, בעלת החשבון לא הצטרפה לתביעה, מה שמעיד על כך שאין ברצונה לתבוע פיצויים נטענים. בסיכומו של דבר, התביעה נדחית במלואה, והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.