ת"א 13956-12-19

תקציר

התובעת, שנפצעה בתאונת דרכים בהיותה קטינה, הגישה תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד הנתבעת, מבטחת הרכב בו נסעה בעת התאונה. הצדדים הסכימו כי התאונה היא האחראית הבלעדית לנזקי התובע, והותירו את שאלת הנזקים כנקודת המחלוקת היחידה. השופט סיכם את פציעותיו של התובע, שכללו שברים ופגיעות ראש שונות, וכן את עדויות העדים המומחים בנוגע ליתרת נכויותיו הרפואיות של התובע, המציב אותן על 20.69%. לאחר מכן פנתה השופטת לשאלת הנכות התפקודית, ומצאה את עדותה של התובעת ושל אמה בדבר השפעת פגיעותיה על יכולתה לעבוד משכנעת. השופט חילק לתובע נכות תפקודית בשיעור של 16.52%, המהווה 5% בגין ירידה בשמיעה, 5% בגין נכות נוירולוגית ו-7.5% בגין נכות נפשית. בקביעת נזקי התובע קבעה השופטת תחילה את שכר הבסיס שעל פיו יחושב הפסד השתכרות עתידי, והכריע לטובת השכר הממוצע במשק. לאחר מכן חישבה השופטת את הפיצויים בגין הפסדי השתכרות עתידיים, הפסדי פנסיה וסיוע צד ג' להוצאות העבר והעתיד, וקבעה אותם על 449,889 שקל, 56,236 שקל ו-50,000 שקל, בהתאמה. בנוסף, פסק השופט 15,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ואחרות בעבר ובעתיד ו-41,976 ₪ עבור כאב וסבל, מה שמביא את סך הפיצוי ל-613,101 ₪. כמו כן הורתה השופטת לנתבעת לפצות את התובעת בגין הוצאותיה המשפטיות, לרבות החזר שכר הטרחה ושכ"ט עורך דין, בסך 93,252 ₪. לנתבע ניתנו 30 יום לשלם לתובע את הסכום שנפסק, ולאחר מכן יצטברו הפרשי ריבית והצמדה. פסק הדין ניתן ביום 14.8.22.