בר"מ 8268/10

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לתביעת בעל נכס לפיצויים לפי סעיף 197(א) לחוק, המקנה זכאות לפיצויים אם תכנית שאינה הפקעה פגעה במקרקעין של הבעלים. המחלוקת המרכזית היא האם מקרקעי העותרת גובלים בשטח התכנית, כפי שפורש המונח "גובל" בפרשת ויטנר, אשר קבע את "כלל השיגור הפיזי" ושני חריגים צרים. בית המשפט, במקרה זה, אישר מחדש את הקריטריונים שנקבעו בפרשת ויטנר, וקבע כי מקרקעי העותר אינם זכאים לאף אחד מהחריגים. לגופו של עניין, נחשבה חלקת הקרקע המחולקת כדרך הנופלת בגדר 'דרך שכונתית צרה'. בנוסף, ציין בית המשפט כי ייעודה של החלקה כולל מקומות חניה, דבר המחזק את התפיסה כי הכביש הוא חלק בלתי נפרד מהקרקע. גם אם היה בית המשפט מניח כי טעה ביישום פסק דין ויטנר – דבר שלא עשה כן – עדיין לא היה בכך כדי להצדיק קבלת ערעור, שכן טענות העותר לא העלו סוגיות חדשות. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, והעותר חויב בתשלום שכר טרחת עורך הדין של המשיבים. החלטה זו התקבלה ביום 28.4.2011 ומהווה תקדים ברור למקרים עתידיים של סכסוכים דומים על סיווג מקרקעין ותביעות פיצויים לפי סעיף 197(א) לחוק.