ע"פ 144/72

תקציר

פסק הדין מתייחס לתאונת דרכים קטלנית שנגרמה על ידי נהג משאית שסטה לנתיב הנגדי והתנגש ברכב מתקרב והרג את נהגו. הנהג הואשם בעבירה על סעיף 212 לפקודת החוק הפלילי, 1936, המגדיר התנהגות פזיזה. בית המשפט המחוזי זיכה אותו מאשמה זו, אך הרשיע אותו לפי סעיף 218 באי נקיטת זהירות. גם התביעה וגם ההגנה ערערו. בית המשפט העליון קבע כי נמנום הנהג מהווה רשלנות חמורה וביטל את הזיכוי באישום החמור יותר של הפרת סעיף 212. בית המשפט מצא כי הנהג היה מודע לעייפותו אך המשיך בנסיעה, תוך הפגנת חוסר אכפתיות מההשלכות. באשר לערעור על גזר הדין, בית המשפט התחשב בכך שהנהג כבר ריצה את עונש המאסר שלו והחליט שלא להטיל עונש חדש, תוך שהוא דוחה את הערעור שכנגד. פסק הדין הדגיש את הצורך בהחמרת הענישה בעבירות תעבורה, אך התייחס גם לעברו הנקי של הנהג ולהתנהגותו הכנה בעבר. כתוצאה מכך, אישר בית המשפט את תקופת הפסילה המקורית, וציין כי הנהג כבר ריצה את עונש המאסר שנגזר עליו.