ת"א 50203-12-20

תקציר

מערכת היחסים החוזית בין אופיר לבין הנתבעים, אריאל, מישל ודניס, החלה במאי 2020, הסכם ללא תאריך היווה את הבסיס לתיק זה. אופיר טען כי הנתבעים הפרו את החוזה בכך שלא סייעו לו למכור את הנכס הדיגיטלי שלו, המכונה משפך שיווקי, לצדדים שלישיים. עוד טען כי הנתבעים סיכלו את ניסיונותיו למכור את משפכי השיווק הללו וביקשו פיצוי בגין שווי המשפכים החל מיום 1.12.2020 וכן רווחים אחרים מהמשפכים שלא הופעלו על ידו. עוד ביקשה אופיר פיצוי בגין אובדן שעות עבודה ועוגמת נפש עקב התנהלות הנתבעים. מנגד, הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי יש לדחות את טענותיו של אופיר. עוד ציינו כי כל מצג בעל פה שנעשה מחוץ להסכם היה יוזמה אישית ולא התחייבות של החברה. לאחר ששקל את הראיות והעדויות, קיבל השופט חלקית את טענותיו של אופיר. השופט קבע כי הנתבעים אכן הציגו מצגים בדבר סיוע לאופיר במכירת משפכי השיווק, אך חזרו בהם מאוחר יותר ובכך הפרו את ההסכם. עם זאת, תביעתו של אופיר לפיצוי המבוקש לא התקבלה מאחר שלא הביא ראיות מספקות לשווי המשפכים ולנזקים הנטענים. תחת זאת, פסק לו השופט פיצויי הסתמכות והורה לנתבעת מס' 1, אמוזה בע"מ, לשלם לאופיר 31,509.5 ש"ח, המייצגים את עלות המשפכים שברשותו, בתוספת 2,500 ש"ח בגין עוגמת נפש, ובסך הכל 34,009.5 ₪. סכום זה היה אמור להיות צמוד למדד ולשאת ריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. השופטת דחתה את הטענות נגד אריאל, מישל, דניס והנתבעת מס' 5, ריו טרוני בע"מ, מחוסר ראיות מספיקות והורתה על תשלום הסכומים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. בנוסף, דחתה השופטת את טענתו של דור, שהיה חברו לכאורה של אופיר, שכן הוא לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו.