עב"ל 15870-01-17

תקציר

פסק הדין במקרה זה היה כרוך בערעור שנדחה בסופו של דבר על ידי בית המשפט. לאחר שבחן את הטענות והראיות, אישר בית המשפט את החלטת בית הדין האזורי, וציין כי המערערת לא הוכיחה די הצורך את התשתית העובדתית למיקרוטראומה הקשורה לעבודתה, דבר המחייב מינוי מומחה רפואי. המערערת טענה להכרה בפגיעה בעבודה שלה עקב פעולות חוזרות ונשנות, ובפרט סחיטת סמרטוט 50-70 פעמים במהלך יום עבודה של שש שעות. עם זאת, פעולות אלה היו ספורדיות ולא רציפות, מה שהעלה ספקות לגבי קיומה של מיקרוטראומה. ניסיונו של המערער לערער על חוות דעתו של המומחה, בטענה לאסכולה מחמירה, היה מופרך. חוות הדעת של המומחה נתפסה כמתיישבת עם העובדות, והמערערת לא הציגה את חוזר נפגעי עבודה כבסיס מספיק לטענתה. זאת ועוד, לא הייתה סטייה של המומחה מהקביעות העובדתיות של בית המשפט המחוזי. היעדר תשובה של המומחה לאחת משאלות ההבהרה לא נחשב משמעותי דיו כדי להצדיק מינוי מומחה נוסף. משכך, הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות המשיב בסך 4,000 ₪, כפי שאושר על ידי הרכב השופטים והנציגים.