בע"א 13477-12-21

תקציר

המשיבה הציגה ראיות משכנעות לכך שהמבקשת קיבלה את הדוחות והייתה מודעת להם, דבר הסותר את טענתה לאי ידיעתה. בית המשפט קבע כי זכותה של המבקשת ליומה בבית המשפט אינה אינסופית וכי היא ויתרה עליה בכך שלא פעלה במועדים שנקבעו, חלקם בני עד שבע שנים. בנוסף, טענת המבקש לאכיפה בררנית על רקע גזעני לא נתמכה בראיות ונמצאה בעייתית באמינותה. טענות המבקש בדבר ניקיון ידני, קושי בשימוש בשפה העברית ומימון שכר טרחת עורך דין נדחו אף הן, שכן בית המשפט מצא אותן כבלתי כנות וסותרות את חומר הראיות. ככלל, הבקשה נדחתה מחוסר שחר, ובית המשפט הדגיש כי מעשיה של המשיבה היו מוצדקים, במיוחד בהתחשב בחוסר הניקיון של המבקשת בהצגת טענותיה. המבקש שומר לעצמו את הזכות לערעור כדין.