ד"מ 7290-10-19

תקציר

התובעת פנתה לבית המשפט נגד מעסיקה לשעבר בטענה לפיטורים שלא כדין ודרשה פיצויי פיטורים, דמי חגים, דמי חופשה שנתית, דמי הבראה ופיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת. הנתבעת, מצידה, טענה לקיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות על ידי התובע. באשר לשאלה האם התובע פוטר או התפטר, קבע השופט כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת פיטורין ולכן אין מקום לפיצויי פיטורים. תביעתה של התובעת לדמי חגים נדחתה משום שלא ציינה את ימי החופשה בפועל בהם עבדה, כנדרש בחוק. על פי חוק חופשה שנתית, התובעת הייתה זכאית ל-19 ימי חופשה שנתית במהלך עבודתה, ומאחר שכבר שולם לה תשלום מלא בגין כך, גם תביעה זו נדחתה. עבור דמי ההבראה הייתה זכאית התובעת לסך כולל של שבעה ימים, והשופט פסק לה 673 ₪ לאחר ניכוי הימים שכבר שולמו על ידי הנתבעת. עוד קבעה השופטת כי הנתבעת ויתרה על זכותה לתבוע פיצוי בגין היעדר הודעה מוקדמת בכך שלא ניכתה אותו מאף אחד משלושת תשלומי השכר ששולמו לאחר עזיבת התובעת, ועל כן נדחתה טענה זו. לבסוף, נוכח העובדה שרוב טענות התובע לא צלחו, הורה השופט לתובע לשלם את הוצאות המשפט של הנתבע, שנקבעו על סך של 1,200 ₪.