ע"א 724/89

תקציר

המערערים ניהלו חנות נעליים בכפר סבא וחויבו לנהל ספרים ולהגיש דוחות לפקיד השומה. בעקבות בדיקה שגילתה אי התאמות, פסל פקיד השומה את פנקסי המערערים והעריך את הכנסתם החייבת בהתאם לפסק דינו לשנים 1981, 1982 ו-1983. ההערכה התבססה על תדרוך של המחלקה הכלכלית על חנויות נעליים, שסיווג אותן לרמות שונות על בסיס מיקום והכנסות. פקיד השומה הציב את חנות המערערים בקטגוריה הנמוכה ביותר, אך השתמש בהכנסות המרביות ובשלושה עובדים לצורך החישובים. המערערים ערערו לבית המשפט המחוזי, וזה הצליח חלקית, שכן השופט תיקן את השומה תוך שימוש בהכנסות המינימום ובשני עובדים. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון. השופט לוין קבע כי השומה המקורית של פקיד השומה הייתה חוקית, ותיקונו של השופט היה פולשני מדי. התדרוך היווה בסיס מהימן ותיקון השומה בשני מרכיבים בלבד היה מקובל, שכן נמנעה ממנו גישה מרחיבה. לפיכך, הערעור המקורי נדחה, והערעור הנגדי התקבל, ואישר את הערכת פקיד השומה, למעט מספר העובדים, אשר קביעתו של השופט לגבי שניים אושרה. המערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪.