עת"מ 1142/07

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה נגד אישור תחנת שאיבת ביוב וכביש גישה בסמוך לבתי העותרים בארסוף. העותרים טענו כי הליך האישור מפר את חוק התכנון והבנייה, וכי ההחלטה אינה סבירה ואינה מידתית וגורמת לפגיעה משמעותית ברכושם. המשיבים, לרבות ועדת המשנה המחוזית, טענו כי חוק הביוב מאפשר הליך תכנוני מזורז, ומייתר במקרה זה את הצורך בחוק התכנון והבניה. בית המשפט מצא כי חוק הביוב אכן מספק הליך חלופי ויעיל לאישור תשתיות ביוב, ופוטר אותה מדרישות מסוימות לפי חוק התכנון והבניה. לפיכך, ההחלטה להקים את תחנת השאיבה הייתה חוקית. עם זאת, כביש הגישה לא נחשב ל"מתקן" לפי חוק הביוב, ולכן אישורו לא עמד בדרישות חוק התכנון והבניה. לפיכך קבע בית המשפט כי ההחלטה על סלילת כביש הגישה אינה חוקית ודינה להתבטל. בהתייחסו לסוגיית הסבירות, הדגיש בית המשפט כי הוא אינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתן של רשויות התכנון. נחה דעתו כי ניתנה לעותרים הזדמנות הוגנת להשמיע את טענותיהם וכי רשויות התכנון שקלו בכובד ראש אפשרויות שונות תוך התייעצות עם גורמים מקצועיים. התכנון התת-קרקעי של תחנת השאיבה והקמתה המתוכננת לא היו צפויים לגרום נזק מהותי לעותרים. לפיכך, קיבל בית המשפט את העתירה רק בעניין כביש הגישה תוך דחיית יתר העתירה. פסק הדין ניתן ביום כ"ז אלול תשס"ז (10/09/2007), ללא צו להוצאות.