ת"א 17658-01-19

תקציר

השופט קבע כי יש לדחות את התביעה הנדונה משום שהיא מיושנת, בהתבסס על מספר נימוקים הקשורים לתקופת ההתיישנות. ראשית, השופט קבע כי הנתבעים העלו את סוגיית תקופת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, שהיא תנאי מוקדם לקבלת התביעה. בקשות הארכת הזמן שהגישו הנתבעים נחשבו טכניות ואינן קשורות למהות התביעה, ועל כן אין בהן כדי לפגוע בטיעוניהם הנוכחיים. שנית, השופט קבע כי התביעה החלה בעת פטירת התובע, וצו הירושה הינו הצהרתי בלבד. משמעות הדבר היא שתביעת ההורים כבר עברה את תקופת ההתיישנות בטרם הוגשה התביעה, והסתלקותם מהעיזבון לטובת אחיו הקטינים של המנוח אינה רלוונטית. השופטת דחתה גם את טענת התובעת כי סעיף 18 לחוק הירושה חל על הארכת תקופת ההתיישנות, שכן זכות הירושה הועברה להורים מיד עם פטירת התובע, והארכת השנה חלה רק על היורש המקורי. לבסוף, השופטת שקלה האם יש להחיל במקרה זה את החריג של התיישנות שלא במתכוון, אך דחתה טענה זו מאחר שהתובעים לא סיפקו הצדקה מספקת, אלא הסתפקו בהעלאת טענה עמומה בסיכומיהם ללא כל פירוט. משכך, התביעה התיישנה ונדחתה, והתובעים חויבו לשלם הוצאות מופחתות לנתבעים.