ע"א 1224/06

תקציר

פסק הדין נשוא הערעור נובע ממחלוקת בין בעל בית, עלי, לבין שני קבלנים, חסן וצברי, בנוגע לליקויי בנייה שהובילו ליעד הבית להריסה. בית משפט קמא מצא את שני הקבלנים רשלנים ואחראים לנזקים שנגרמו לעלי, וקבע כי הם אחראים ביחד ולחוד להפסדיו. כמו כן, בית המשפט מצא כי עלי התרשל באופן תורמת והטיל עליו שליש מהאשמה, ובהתאם לכך צמצם את הפיצויים שנפסקו לו. הקבלנים ערערו על ההחלטה, ועלי ערער נגדית. הסוגיות העיקריות העומדות בפני בית המשפט הן: האם יש לאפשר את הערעור ואת הערעור שכנגד; הטלת האחריות על חסן וצברי, חלוקת האחריות ביניהם ואחריותם המשותפת ומספר חבויות; שיעור האשמה התורמת שהוטלה על עלי; האם תביעתו של עלי נדחית בשל "סיכון מרצון"; וסכום הפיצויים שנפסקו לעלי. לאחר בחינה מעמיקה של פסק הדין וטענות הצדדים, מוצא בית המשפט כי פסק דינו של בית משפט קמא מנומק היטב ומבוסס על חומר הראיות, ואינו רואה עילה להתערב. לפיכך הערעורים והערעור שכנגד נדחים. בית משפט קמא מצא בצדק כי שני הקבלנים התרשלו וכי חובותיהם כלפי עלי הן משותפות ונפרדות, שכן הנזק שנגרם כתוצאה מרשלנותם אינו ניתן לחלוקה. נכון גם בהטלת האחריות על חסן וצברי, שכן היא שמעה את הראיות והתרשמה מהעדים, וממצאיה סבירים. באשר לרשלנותו התורמת של עלי, מוצא בית המשפט כי הערכתו של בית משפט קמא לגבי שליש היא סבירה, שכן התנהלותו של עלי בביצוע עבודות בנייה ללא היתר ובהפרת צו הפסקה עולה כדי אשם תורם. עוד קובע בית המשפט כי תביעתו של עלי אינה חסומה בשל סיכון מרצון, שכן הקבלנים לא הוכיחו את התנאים המצטברים הנדרשים להגנה זו. לבסוף, בית המשפט מוצא כי הפיצויים שנפסקו לעלי הם סבירים, ומסרב להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא בעניין זה.