סע"ש 50430-07-20

תקציר

פסק הדין מתאר את סיום העסקתה של התובעת אצל הנתבעים. יחסי העבודה הסתיימו ביום 12.4.2018, כנטען על ידי התובעת, ולא ביום 25.3.2018, כפי שטענו הנתבעים. התובעת זכאית להפרשי שכר ולדמי הודעה מוקדמת משום שהייתה זמינה לעבודה בתקופה זו אך נמנע ממנה לעשות כן. טענת הנתבעים כי התובעת ביצעה עבירות משמעת המצדיקות שלילת דמי הודעה מוקדמת נדחית, שכן בית הדין לא מצא פגם בהתנהלותה. התביעה בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש נדחית, שכן בית המשפט מצא כי הליך הפיטורים היה ברובו תקין וההחלטה לפטר את התובעת הייתה לגיטימית. עם זאת, התובעת זכאית לפדיון 2.3 ימי חופשה והחזר הוצאות נסיעה בסך 83 ₪. כמו כן חויבה החברה לשלם לתובעת סך של 1,029 ₪ בגין הפרשות להסדר פנסיוני מתחילת העסקתה. גם טענת התובעת לגניבת סוד מסחרי נדחית, שכן היא לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה כי תיק הקשר היווה סוד מסחרי. באשר לעמלות מכירה, התובעת זכאית לעמלות עבור שישה חודשים מיום חתימת חוזה עם לקוח, למרות שהעסקתה הסתיימה. על הנתבעים לספק לתובעת חשבונות ולשלם לה את העמלות המגיעות לה. לבסוף, תביעת האחריות האישית כנגד הנתבע השני, שמואל, נדחית. לתובעת נפסקות הוצאות משפט חלקיות, ועל הנתבעים לשלם לה את הסכומים המפורטים בפסק הדין, לרבות הפרשי הצמדה וריבית מתום תקופת העסקתה. הזכות לערער על פסק הדין ניתנת.