פ"א 9821-02-14

תקציר

פסק דין ארוך זה מכסה שני תיקים נפרדים נגד נאשם שהורשע בשורה של עבירות תכנון ובנייה. התיק הראשון, רע"א 5289/00, מתייחס לשימוש שעשה הנתבע במקרקעין בניגוד לתכנית מסוימת (משמה/46) והחל בשנת 2000. המקרה השני, ת.פ. 2416/05, עניינו ביצוע עבודות על ידי הנתבע וסטייה משימוש באותה קרקע שהחלה בשנת 2005. הנאשם הורשע בשני המקרים בעבירה על חוק התכנון והבנייה. על פסקי הדין בשני המקרים הוגש ערעור מספר פעמים. בתחילה ערער הנאשם על גזר הדין של ההרשעה לבית המשפט המחוזי. כבוד השופט סטולר קיבל חלקית את הערעור, והחזיר את התיק לבית משפט קמא לבחינה מחודשת של שתי סוגיות ספציפיות: אי התאמה בתאריכים שעל חותמות תכנית מס' 46 ותחולתן של תכניות מנדטוריות אחרות על המקרקעין הנדונים. בעקבות החלטה זו נתן בית משפט קמא פסק דין משלים בו מצא את המערער אשם בעבירות המיוחסות לו. לאחר מכן ערער הנאשם על פסק דין זה – הפעם בטענה כי בית משפט קמא הרשיע אותו פעמיים באותה עבירה, כי שגה בפרשנות עיכוב ביצוע גזר הדין המקורי, וכי ביסס את החלטתו בין היתר על ראיות כוזבות. המדינה ערערה אף היא על פסק הדין, בטענה כי העונש קל מדי. בפסק דין מקיף שדן בכל הערעורים והערעורים שכנגד, דחה בית המשפט הן את הערעור והן את הערעור שכנגד. בית המשפט קמא מצא כי לא שגה בפסק דינו המשלים וכי העונש הולם. בית המשפט הדגיש כי הרשעתו הראשונית של הנאשם עומדת בעינה, וכי בית משפט קמא שקל נכונה את הזמן שחלף מאז הכרעת הדין הראשונה. סך הקנסות שהוטלו על הנאשם הסתכם ב-800,000 ₪. בית המשפט הורה כי צווי הפסקת השימוש וההריסה ייכנסו לתוקף ב-4.10.15.