רע"א 6072/13

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם שהורה על פינוי המבקש מחלקת קרקע בירושלים, המכונה חלקה 43, גוש 30343, ודחיית עתירה מאוחרת יותר לעיכוב ביצוע פסק הדין האמור. הרקע לתיק כרוך בשורה מורכבת של עסקאות זכויות קניין, החל מרכישת זכויות החכירה במקרקעין על ידי המשיב בשנת 2005. לאחר מכן מכר המשיב זכויות אלה לצד שלישי, אך לא הצליח למסור את הקרקע נקייה מפולשים ומכאן תביעת הפינוי נגד המבקש, אשר פלש לכאורה למקרקעין בשנת 2008. בית משפט השלום פסק לטובת המשיב, מה שהוביל את המבקש לערער לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה, ולאחר מכן להגיש בקשת רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר. פסק הדין, שניתן על ידי השופט דנציגר, מתייחס בעיקר לבקשת רשות הערעור ולבקשה לעיכוב ביצוע. הוא מתווה את המסגרת הפרוצדורלית ואת התנאים הנדרשים לקבלת בקשות מסוג זה, תוך הדגשה כי יש לעמוד הן בסיכויי ההצלחה בערעור והן במאזן הנוחות. דנציגר מציין כי הבקשה אינה מעוררת שאלות ציבוריות או משפטיות רחבות וכי גם בגישה מקלה אין מקום להתערבות. בעוד שפסק דינו של בית משפט השלום מבוסס הן על ראיות תיעודיות והן על עדויות עדים, טענות המבקש נשענות במידה רבה על ניתוח כביכול של הסכמים ופסק בוררות. באשר לסיכויי הצלחת הערעור קובע דנציגר כי החלטת בית משפט השלום התבססה במידה רבה על הערכות מהימנות ופרשנויות של מסמכים, ולכן קשה לטעון כי לערעור סיכויי הצלחה גבוהים. זאת ועוד, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, שכן הקרקע הנדונה משמשת למטרות מסחריות והמבקש אינו מתגורר בה, ובכך מגביל את פוטנציאל הנזק של פינוי לנזק כספי. השופטת גם מטילה ספק בטענות המבקש בנוגע לשוכרים בנכס, ומוצאת כי הן אינן מבוססות דיים. לפיכך, נקבע בפסק הדין כי המבקש לא עמד בקריטריונים לעיכוב ביצוע והוא מותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה. משכך, בקשת רשות הערעור, יחד עם הבקשה לעיכוב ביצוע זמני, נדחית.