ע"א 44634-09-13

תקציר

פסק דין זה דן במחלוקת על התמורה למכירת מחצית הזכויות בתחנת דלק ובקרקע עליה היא עומדת. המערערים, שהיו בעלי הנכס, טענו כי המשיבים רכשו את המחצית תמורת 2,200,000 ₪, אותם היה על המשיבים לשלם באמצעות הסדרת חובות שונים הקשורים לתחנת הדלק. המשיבים טענו כי התמורה הייתה 200,000 דולר, וכי שילמו סכומים גבוהים לכיסוי חובות המערערים כדי למנוע את מכירת התחנה. בית משפט קמא קיבל את טענת המשיבים, אך הרוב בערכאת הערעור הפך החלטה זו. דעת הרוב קבעה, כי המערערים לא הסירו את נטל ההוכחה הנדרש כדי לקבוע כי החוזה היה למראית עין בלבד, וכי התמורה אכן הייתה בסך 2,200,000 ₪. הרוב ביסס זאת על מספר ראיות, לרבות הודאת המשיב במשטרה, הסכמה בין הצדדים בדבר הסכום הגבוה יותר, וחוסר סבירות גרסתו של המשיב לאירועים. הרוב הסכים גם עם קביעותיו האחרות של בית משפט קמא, לרבות ביחס לתביעות קיזוז, והורה למערערים לשלם למשיבים סך של 522,091 ש"ח, בצירוף ריבית ושכר טרחה. השופט בר-זיו חלק על כך, והסכים עם החלטת בית משפט קמא.