ת"א 31485-05-14

תקציר

התובע, שעבד כצבע באתר בנייה בקיבוץ גלעד, הגיש תביעה נגד הקיבוץ – הממונה על העבודה ובעל הקרקע – יחד עם מעסיקו, חברת הביטוח שלהם, קבלן נוסף באתר וחברת הנדסה שסיפקה שירותי ייעוץ לקיבוץ. התובע תבע פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי, ששילם קצבאות לתובע, הצטרף לתביעה כתובע כדי לתבוע פיצויים. לא הייתה מחלוקת כי התובע נפל מהפיגומים במהלך עבודתו, אך הנתבעים חלקו על נסיבות הנפילה, חבותם וגובה הנזקים המגיעים להם. בית המשפט פסק לטובת התובע, בקובעו כי מעסיקו, נביל, הוא האחראי הבלעדי לתאונה. מהראיות עולה כי הפיגומים עליהם עבד התובע לא אובטחו כראוי, ונביל, כמעסיק, היה אחראי לספק פיגומים נאותים ולהבטיח את בטיחות העבודה. בנוסף, בית הדין מצא כי מעסיקו של התובע הפר את חובת הזהירות בכך שלא פיקח על מקום העבודה בבטחה, ומנהל העבודה של המעסיק הנחה את התובעת לעבוד על הפיגומים הלא בטיחותיים. בית המשפט דחה גם את הטענות לפיהן התובע אשם חלקית בתאונה, וקבע כי לא הרכיב את הפיגומים ולא חתך חבלים כלשהם שעשויים היו לתרום לתאונה. הקיבוץ, חברת ההנדסה והקבלן הנוסף לא היו אחראים לתאונה. באשר לפיצויים, פסק בית המשפט לתובע סך של 250,000 ₪ לאחר חישוב הפסדים הקשורים לשכר בעבר ובעתיד, הפסדי פנסיה, סיוע מצדדים שלישיים, הוצאות רפואיות, מכשור רפואי, התאמות דיור, ניידות וכאב וסבל. סכום זה היה בניכוי הגמלאות שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, שגם אותו קבע בית המשפט כי אינו זכאי להחזר מהנתבעים. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות, והנתבעים חויבו לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין. הסכומים היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.