עת"מ 39183-10-11

תקציר

העותר, שבנה בנייני מגורים, מתחם מגורים ומרכז מסחרי עם מקומות חניה, ערער על הטלת ארנונה על נכסים אלה על ידי העירייה. הטענות העיקריות שהעלתה העותרת היו כי חל עיכוב בהליכים וכי היא אינה הבעלים החוקיים של הנכסים, ובפרט של החניות, ולכן אין לחייבה במסים. עם זאת, השופט פסק נגד העותר בשני המקרים. ראשית, חלו עיכובים משמעותיים בהתנגדויות ובערעורים של העותר, שלא הוגשו בפרק הזמן שנקבע, והעותרת לא סיפקה הסברים מספקים לעיכובים אלה. כתוצאה מכך, נדחו טענות המסים בשנים 2004-2010 בשל השיהוי. שנית, בית המשפט קבע כי העותר הוא אכן המחזיק החוקי בנכסים, לרבות החניות, בהתבסס על התקנות הרלוונטיות ועל נסיבותיו הספציפיות של המקרה. העותרת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת העברת החזקה בחניות לאחרים, וההסכמים וההסדרים הציעו אחרת. לפיכך החליטה השופטת כי העותרת אחראית לתשלום הארנונה בגין כל הנכסים, לרבות בנייני המגורים, מתחם המגורים והמרכז המסחרי עם החניות. בנוסף, השופט הורה לעותר לשאת בהוצאות המשפט של העירייה, בסך 15,000 ₪.