עת"מ 118/08

תקציר

עיריית תל אביב מערערת על החלטת ועדת ערר ארנונה משלה לסווג נכס מ"תעריף מבטח" ל"תעריף עסק" לצורכי ארנונה. הנכס המדובר משמש משרד עורכי דין המשרת בעיקר לקוח יחיד, חברת ביטוח. לטענת העירייה, הוועדה שגתה בהחלטתה שכן יש לסווג את הנכס על פי זהות המשתמש בו, שהיא חברת הביטוח, ולא על פי השימוש בו, המשתרע על פני לקוחות שונים לרבות חברת הביטוח. בתוך כך, ועדת הערר מצדיקה את החלטתה בכך שעורך הדין המנהל את המשרד משרת גם לקוחות אחרים ונהנה מעצמאות בניהול המשרד, מה שיוצר נתק בין המשרד לחברת הביטוח. בית המשפט, בהסכמתו עם החלטת הוועדה, מדגיש כי סיווג הנכס כנכס עסקי הוא סביר. הוא מדגיש את המבחן המשולב לסיווג, הבוחן הן את זהות הבעלים והן את אופי השימוש בנכס, ומגיע למסקנה כי יישום מבחן זה על ידי הוועדה היה משביע רצון. חלק מהאלמנטים מצביעים על תעריף המבטח, בעוד שאחרים נוטים לכיוון תעריף עסקי; שקילת הרכיבים הללו על ידי הוועדה נמצאה סבירה. בית המשפט מדגיש את קביעותיה העובדתיות של הוועדה, הנתמכות בראיות, ומדגיש כי אין תפקידה להחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתה של הוועדה, במיוחד כאשר ההחלטה סבירה. זאת ועוד, בית המשפט דוחה את טענות העירייה בדבר הטעויות לכאורה של הוועדה בבדיקת העובדות, ומציין כי המסמכים החסרים לא היו מהותיים, וסירובו של עורך הדין להציג תיקי לקוחות היה חסר חשיבות בשל דו"ח הביקורת של העירייה עצמה שהכיר בקיומם של לקוחות אחרים. בית המשפט דוחה גם את הטענה כי השירותים המשפטיים הניתנים על ידי המשרד הם הכרחיים ושלובים באופן בלעדי בפעילות חברת הביטוח. בסופו של דבר, בית המשפט פוסק לטובת החלטת הוועדה, תוך שמירה על סיווגו מחדש של הנכס כנכס עסקי, ומורה לעירייה לכסות את הוצאותיה המשפטיות של חברת הביטוח, ולקבוע אותן על סך של 20 אלף שקל, כולל הפרשי ריבית והצמדה.