בד"מ 94/14

תקציר

גזר הדין, שניתן ביום 8.9.16, מתייחס לשני אישומים נגד עו"ד אמנון זכרמי. באישום הראשון, ממנו זוכה הנאשם לחלוטין, נטען כי זכרמי התמהמה ושלח את ידו עם כספי פיקדון השייכים למרשו. האישום השני ייחס לו מספר עבירות: אי החזקת פיקדונות בחשבון פיקדונות, אי שמירת ערך פיקדון, מעשה או מחדל שאינם הולמים את מקצוע עריכת הדין ומעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין. האישום השני מתייחס ל-50,000 ₪ שקיבל זכרמי בנאמנות במסגרת הסכם מכר מיום 30.08.07. על פי תנאי הנאמנות, הוא היה אמור להחזיר סכום זה למתלונן בתוך 60 חודשים אם לא התקיימו תנאים מסוימים. בית המשפט מצא כי זכרמי לא מילא את התחייבויותיו בכך שלא החזיק את הסכום בחשבון פיקדון, לא עקב אחר הכסף ולא יצר קשר עם המפקיד לקבלת הוראות לגבי השקעתו – ולמעשה לא שמר על שווי הפיקדון. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הנאשם לא ניסה באופן אקטיבי לברר את זהותו של הזכאי לכסף, למרות בקשות המתלונן. מעשים אלה הוגדרו כעבירות נוספות. חשוב לציין כי זכרמי זוכה מהעבירות החמורות יותר של עיכוב ושליחת יד עם כספי פיקדון. לא הוצגו ראיות לענישה על ידי המתלונן, ומטעמו הוצגו מספר עדויות וטיעונים מטעמו, המדגישים בין היתר את הקריירה המשפטית ארוכת השנים שלו, היעדר עבר משמעתי ועבודת פרו בונו משמעותית. בית המשפט בחן את עקרונות הענישה הקבועים בתיקון 113 לחוק העונשין, שבמרכזו עקרון ההלימה – קיומו של יחס ראוי בין מהות העבירה, נסיבות ביצועה והעונש שהוטל. לאחר שזיכה את זכרמי מהעבירות החמורות ביותר, הגיע בית המשפט למסקנה כי נסיבות המקרה היו חריגות והקלו על חומרת המעשים בהם הורשע בביצועו. בסופו של דבר, בית המשפט החליט כי השעיה של שישה חודשים מעיסוק בעריכת דין, מאסר על תנאי למשך שנתיים, היא העונש ההולם. לבית הדין המשמעתי הארצי יש זכות לעכב את הטלת העונש הזה במשך 30 יום. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ונחתם על ידי שלושה סנגורים, בהם השופטת המכהנת, הגר בן ארי.