דב"ע לו/8 - 2

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך חוזי עבודה בין התובע, יעקב מאירי, לבין הנתבעת, סברית מחסני ערבות, עטרות בע"מ. חוזה ההעסקה המקורי, שנחתם בשנת 1974, היה לתקופה של שלוש שנים עם תקופת ניסיון של שנה אחת. לקראת תום תקופת ניסיון זו ניהל מאירי משא ומתן עם מנהלי החברה על שינויים בחוזה, בדרישה להעלאת שכר ולשיפור תנאי העבודה. לדברי מאירי, הושג הסכם בעל פה לפיו החברה הסכימה להעלות את שכרו ולהגביל את תקופת החוזה לשנתיים בתמורה להמשך העסקתו. עם זאת, מאוחר יותר חזרה בה החברה מהסכם זה, מה שגרם למאירי להגיש תביעה בגין הפרת חוזה. השאלה העיקרית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם אכן הושג הסכם תקף חדש בין הצדדים ביוני 1975, המתקן את החוזה המקורי. הנתבע טען כי אמנם התקיימו דיונים, אך מעולם לא הושג הסכם מחייב ודרישותיה של מאירי לא התקבלו. בית המשפט מצא כי מאירי לא הביא ראיות מספיקות להוכחת קיומו של הסכם חדש זה. המסמכים שמסרה מאירי, שהתיימרו להיות נספח לחוזה המקורי, לא היו חתומים וכללו שינויים והערות, המעידים כי מדובר בטיוטת הצעה ולא בהסכם סופי. יתר על כן, עדותו של מאירי לא תמיד הייתה עקבית ואמינה, בעוד גרסת החברה לאירועים הייתה בדרך כלל אמינה יותר. בנוסף, ציין בית המשפט כי טענת התובעת בדבר הפרת החוזה של החברה בנוגע לדיור לא הוכחה. למרות שהחברה השתתפה בהכנות להשכרת דירה עבור מאירי, לא הייתה בכך ראיה להסכם מחייב למתן דיור. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בדבר קיומו של חוזה נוסף ולכן דחה את התביעה. כתוצאה מכך חויב מאירי לשלם לחברה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 550 לירות.