ע"א 623/71

תקציר

עניינו של תיק זה נסוב סביב פירוק שיתוף במקרקעין בפרדס בפתח תקווה, בבעלות משותפת של חברה מערערת ו-52 משיבים. המערערת ביקשה לחלק את חלקה מהנכס תוך מתן אפשרות למשיבים לשמור על חלקם ביתרת המקרקעין. הערכאות הנמוכות יותר קבעו כי הדבר אינו אפשרי על פי חוק המקרקעין תשכ"ט-1969, והביאו את המערער לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון הסכים עם פסקי הדין הקודמים, והדגיש כי המשמעות המילולית של פירוק כרוכה בחלוקת השלם לחלקיו ולא בהפרדת חלק אחד מהשני. כוונת המחוקק, לפי חוק המקרקעין, הייתה לפרש פירוק במובנו הרגיל. יתר על כן, חריגה מהעיקרון של חלוקת רכוש לחלקים בודדים יכולה להיות מושגת רק בהסכמת כל הצדדים המעורבים ולא ניתן לאכוף אותה בצו בית משפט. ההחלטה נשענת על כך שהמערערת לא הסכימה למכירת הנכס כולו ולא ניסתה לקבל את הסכמת שותפים אחרים לחלוקה חלופית כמפורט בסעיפים 41(ב) ו-41(ג) לחוק המקרקעין. פסק הדין מדגיש את הרצון להימנע מחלוקות חלקיות העלולות להפחית את ערך יתרת הקרקע. מאחר שהמערערת ביקשה רק את הפרדת חלקם, נדחה הערעור, ונפסקו הוצאות למשיבים שהגישו טיעונים בכתב.