ת"א 3303/98

תקציר

התובע, בנק, תבע את שלושת הנתבעים לפירעון חשבון עו"ש עסקי המוחזק על ידי חברת מיסצ'יף בע"מ ושתי הלוואות שנטלה החברה בסך כולל של 1,418,318 ₪. הנתבעים הגישו בקשת רשות לנתבע, מה שהביא להפסקת התביעה נגד מר יעקב ולקבלה חלקית של שני הנתבעים האחרים. לאחר שלב מקדמי ממושך, בחן בית המשפט את התיק ומצא סתירות רבות וחוסר בהירות בטיעוני התובע ובראיותיו. ראשית, מידת מעורבותה של הנתבעת בענייניה הכספיים של החברה לא הוכחה בבירור על ידי התובעת, למרות תפקידה הרשמי כדירקטורית וכבעלת מניות. שנית, התובעת נמנעה מלגלות את כל המסמכים הרלוונטיים הנוגעים לחשבון החברה, דבר שיצר עמימות סביב מצבו הכספי של החשבון. אי חשיפת מסמכים אלה, לרבות הוראות ביטול, פגעה ביכולתה של הנתבעת להגן על עצמה ביעילות. שלישית, בית המשפט לא מצא כל ראיה לשירות בנקאי מותנה לעניין פתיחת תוכנית חיסכון כבטוחה להלוואות החברה. בעוד הנתבעת טענה כי דודה, מר עזרא, ביטל שיקים שלא כדין בשיתוף הבנק, בית המשפט לא הצליח לבסס טענה זו בשל חוסר ראיות, אם כי התובעת גם לא הבהירה את הנסיבות סביב הוראות הביטול. בסיכומו של דבר, התובע לא הצליח לשכנע את בית המשפט כי יש להטיל על הנתבע אחריות לחובות החברה, בשל עובדות לא ברורות, טענות לא עקביות ומסמכים חסרים. לפיכך נדחתה התביעה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.