תתע"א 8562-04-23

תקציר

## ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחדרה **תיק:** תתע"א 8562-04-23 מדינת ישראל נ' מהנד אבו אל היגא **תאריך ההחלטה:** ב' סיוון תשפ"ה, 29 במאי 2025 **כבוד השופטת:** סיגל דבורי **מבוא:** החלטה זו עוסקת בבקשה לניכוי תקופת פסילה שיפוטית בת 6 חודשים, אשר הוטלה במסגרת הליך מקדמי (בפ"ת 11396-04-23) וקשורה להליך העיקרי. גזר הדין בהליך העיקרי, מיום 11.02.25, נוסח בהתאם להסדר טיעון עונשי שהושג בין הצדדים, אשר כלל בין היתר פסילה בפועל של 8 חודשים. סעיף הפסילה בהסדר הטיעון ובגזר הדין כלל התייחסות מפורשת לניכוי 6 חודשי פסילה שיפוטית ו-22 ימי פסילה מנהלית שכבר רוצו. **הרקע המשפטי והעובדתי:** 1. **הסדר הטיעון:** הצדדים הגיעו להסדר טיעון עונשי, אשר פורט בפרוטוקול מיום 28.07.24. בנוגע לרכיב הפסילה, הוסכם על "פסילה בפועל בת 8 חודשים בניכוי 6 חודשי פסילה שיפוטית שרוצו זה מכבר כמו כן, ינוכו 22 ימי פסילה מנהלית שרוצו זה מכבר". 2. **הליך מקדמי (בפ"ת 11396-04-23):** במסגרת הליך זה, הוסכם על פסילה שיפוטית עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 04.05.23, הורתה השופטת מפורשות על הפקדת רישיון הנהיגה של הנאשם בבית המשפט לא יאוחר מיום 21.05.23. 3. **העובדה המרכזית:** המבקש לא הפקיד את רישיון הנהיגה שלו כלל, לא בהליך המקדמי ולא בהליך העיקרי. 4. **מהות הבקשה:** הבקשה הנוכחית היא למעשה להכיר בתקופת הפסילה השיפוטית, למרות אי ההפקדה, על בסיס ניסוח ההסכמות והוראות גזר הדין. **הלכה פסוקה וסמכות עניינית:** * **סמכות רשות הרישוי:** השופטת פתחה בהבהרה חשובה בדבר הסמכות העניינית לדון בבקשות הנוגעות לחישוב או הכרה בפסילת רישיון נהיגה. בהתאם לפסיקה (רע"פ 3811/22, ע"פ 7323/19, עפ"ג (חי') 71791-03-23), הכתובת לכל בקשה מסוג זה היא רשות הרישוי, וניתן להשיג על החלטתה באמצעות עתירה מנהלית. על כן, בית המשפט בהחלטה זו אינו דן בחישוב או הכרה בפסילה עצמה, אלא בהבהרת גזר דינו. * **הבנת הצדדים:** השופטת קבעה כי נראה כי הצדדים פעלו מתוך הנחת עבודה שגויה, לפיה רישיונו של המבקש הופקד הלכה למעשה, וכי תקופת הפסילה השיפוטית כבר נסתיימה. **הדיון וההכרעה – לב ההחלטה:** 1. **החובה הפורמלית לתחילת פסילה:** השופטת הדגישה את העיקרון המשפטי הקבוע בפסיקה ובתקנות התעבורה, לפיו **תקופת פסילת רישיון נהיגה מתחילה רק לאחר הפקדת רישיון הנהיגה או הגשת תצהיר בדבר אובדנו.** (ראו סעיף 16 להחלטה, המצטט את עפ"ג (חי') 71791-03-23). הדבר מחייב "מעשה אקטיבי-פורמלי של הנהג". 2. **החלטה שיפוטית מפורשת:** הדברים מקבלים משנה תוקף לאור ההחלטה השיפוטית המפורשת מיום 04.05.23, שדרשה הפקדה פוזיטיבית של הרישיון. 3. **אי קיום החלטה שיפוטית:** העובדה שהמבקש לא שעה להחלטה שיפוטית זו מהווה פגם מהותי. בית המשפט קבע כי אי הפקדת הרישיון, נוכח החלטה מפורשת, שוללת את האפשרות לבקש ניכוי של התקופה, כיוון שהדבר נוגד את דרישת "ניקיון כפיים" הנדרשת בסעד מדיני היושר. 4. **פרשנות תכליתית מול פרשנות מילולית:** השופטת דחתה את הניסיון לבנות גישה עונשית מקלה על בסיס פרשנות מילולית בלבד של הסכמות הצדדים וגזר הדין. היא קבעה כי יש ליישם "פרשנות תכליתית", אשר מחייבת התחשבות בהחלטות השיפוטיות הקודמות ובחובות הפורמליות. 5. **הבהרת גזר הדין:** על אף שהשופטת הודתה כי היה מקום לנסח את גזר הדין בצורה ברורה יותר, למשל להוסיף "בכפוף לאישור הפקדה", הרי שחובת ההפקדה והצגת אישור הפקדה ננקבו מפורשות בהחלטה השיפוטית המקדמית. 6. **הבהרה סופית:** בית המשפט הבהיר באופן חד משמעי: תקופת הפסילה השיפוטית (6 חודשים) תנוכה מ-8 חודשי הפסילה בפועל, **בכפוף לאישור הפקדה, ככל ורוּצֵתה,** בהתאם להחלטות השיפוטיות הרלוונטיות. **חידושים ועיקרים משפטיים:** * **הדגשת פורמליזם נדרש בתחילת ריצוי פסילה:** ההחלטה מחזקת את ההלכה לפיה הפקדת רישיון הנהיגה היא תנאי הכרחי לתחילת ספירת תקופת הפסילה, גם אם קיימת הסכמה בין הצדדים או הוראה בגזר דין שנראית כמתירה ניכוי. בית המשפט מדגיש את "המעשה האקטיבי-פורמלי" הנדרש מהנהג. * **עליונות החלטה שיפוטית קודמת על פני הסכמה מאוחרת (במקרים מסוימים):** גם אם הצדדים הסכימו על ניכוי, הדבר אינו גובר על החובה הפורמלית שהוטלה בהחלטה שיפוטית מפורשת. אי מילוי החלטה שיפוטית קודמת פוגע ביכולתו של הנהג לטעון לניכוי. * **פרשנות תכליתית בהליך פלילי:** בית המשפט מיישם את עקרון הפרשנות התכליתית, לפיו יש לבחון את מטרת ההוראה המשפטית (במקרה זה, הבטחת ריצוי הפסילה) ולא להסתפק בפרשנות מילולית צרה. * **הבחנה בין הליך שיפוטי להליך מנהלי:** ההחלטה מבצעת הבחנה ברורה בין סמכות בית המשפט לדון בבקשות הנוגעות לפסילה, לבין סמכותה של רשות הרישוי. זהו חידוד חשוב של גבולות הסמכות. * **חיזוק דרישת "ניקיון כפיים":** אי ציות להוראה שיפוטית פוגע ביכולתו של הנהג לטעון לניכוי תקופות פסילה, כיוון שהוא אינו עומד בדרישת "ניקיון כפיים" הנדרשת בסעדים המתבססים על הגינות. **סיכום:** הבקשה לניכוי תקופת הפסילה השיפוטית נדחתה, תוך הבהרה כי תקופת הפסילה השיפוטית תנוכה מ-8 חודשי הפסילה בפועל, אך **רק בכפוף לאישור הפקדה**, בהתאם להחלטות השיפוטיות הקודמות. ההחלטה מדגישה את החשיבות של מילוי הוראות שיפוטיות פורמליות, במיוחד בכל הנוגע לתחילת ריצוי פסילת רישיון נהיגה, וקובעת כי פרשנות תכליתית של הדין גוברת על פרשנות מילולית צרה, בפרט כאשר קיים אי ציות להוראה שיפוטית מפורשת.