עת"מ 19394-06-20

תקציר

בית המשפט מצא כי העותרת ניסתה לרכוש מעמד ישראלי באמצעות מסמכים מזויפים ולכן דחה את עתירתה על הסף. אכן, העותרת ניצלה את ההזדמנות שניתנה לה להגיש מסמכים נוספים לתמיכה בטענתה אך הגישה תעודות לידה מזויפות עבורה ועבור אמה. בית המשפט קיבל את חוות הדעת הפורנזיות שקבעו את זיוף המסמכים וציין כי העותר לא הצליח להפריך אותן. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי רשויות מנהליות אינן זקוקות לראיות מעבר לספק סביר והן יכולות לבסס את החלטותיהן על ראיות מנהליות, אשר במקרה זה תמכו במשיבים. חוסר שפיותו של העותר, לרבות זיוף מסמכים והצגת מצגי שווא, נחשב לפסול חמור. בית המשפט הדגיש כי לא יפתח את שעריו לעותרים שאינם נקיים, במיוחד כאשר שהייתו הבלתי חוקית של העותר בישראל וניסיונות קודמים לקבל מעמד באמצעים אחרים כבר נדחו. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי העותרת לא ביססה את מעמדה מכוח חוק השבות, עניין הנתון לשיקול דעתה של רשות האוכלוסין וההגירה. בית המשפט סמך על מומחיותה של לשכת הקישור נתיב בבדיקת מסמכי העותר ומצא כי התעודות החוזרות שהוצגו אינן אמינות, במיוחד נוכח זיוף התעודות המקוריות. טענת העותר בדבר מוצאו היהודי וגעגועיו לישראל התקבלה בספקנות, נוכח השיהוי הרב בהעלאת טענות אלה. בית המשפט דחה גם את הטענה כי נפגעה זכותה של העותרת לשימוע, וציין כי כבר ניתנה לה הזדמנות להישמע וכל הפגמים הפרוצדורליים תוקנו בדיון שהתקיים לאחר מכן. לבסוף, דחה בית המשפט את בקשתה של העותרת להגיש בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים בשל שהותה הבלתי חוקית בישראל קרוב ל-11 שנים ללא כל סיבה הומניטארית משכנעת. העתירה נדחתה, הוראת השעה האוסרת על הרחקת העותר הוסרה, והעותר חויב לשלם את הוצאות המשיבים.