בר"מ 135/10

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס להיטל ביוב המוטל על ידי רשויות מקומיות, כפי שמוסדר בסעיפים 16 ו-17 לחוק הביוב. סעיפים אלה קובעים כי אם רשות מקומית מחליטה להתקין או לרכוש תשתית ביוב, עליה להודיע לבעלי הנכסים על מי ישתמש במערכת הביוב. מי שמקבל הודעה כדין חייב בתשלום היטל התקנת שפכים, הקבוע בחוק עזר ונועד לכסות את עלויות ההתקנה או הרכישה. היטל זה שונה מדמי השתתפות בכך שהוא מחלק את עלויות התשתיות העירוניות באופן שווה בין התושבים, ולא קשור לעלות בפועל של עבודות ספציפיות. המקרה שלפנינו עוסק בעותר שערער על היטל הביוב שהטילה עליו הרשות המקומית. לטענתם, דרישת ההודעה לא קוימה וכי סכום ההיטל עלה על עלות העבודות. עם זאת, בית המשפט קבע כי הרשות המקומית פעלה בהתאם לנהלים הנדרשים וכי ההיטל עצמו אינו בלתי סביר. עוד טען העותר כי ההיטל גרם לנזק כפול לרכוש, אך בית המשפט המחוזי מצא טענה זו חסרה בפירוט ולא משכנעת. בסופו של דבר נדחתה בקשת רשות הערעור, והעותר חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪. פסק הדין מאשר, אפוא, את היטל הביוב ומדגיש את זכותה של הרשות להטיל חיובים אלה, תוך הבהרת המסגרת החקיקתית סביב היטלי הביוב וההבחנה בינם לבין דמי השתתפות.