תלה"מ 24059-07-21

תקציר

פסק הדין נסוב סביב בקשתו של אב להאריך את זמני השהות של ילדיו בביתו. הבקשה נדחתה בשל היעדר הוכחות לשינוי נסיבות מהותי ומשום שהארכת השהות לא נמצאה לטובת הילדים. פסק הדין נותן תוקף להסכם קודם בין ההורים המתגרשים בנוגע לזמני השהות של הילדים, אשר אושר על ידי בית המשפט בפסק דין משנת 2016. האב לא הצליח להוכיח כי הסדר השהייה הנוכחי אינו פועל בשל מעשיה של האם, אלא הראיות הצביעו על קשיים סובייקטיביים בינו לבין בנו ב'. יתר על כן, הדו"ח של עובדת סוציאלית המליץ לשמור על זמני השהייה הנוכחיים והציע תיאום הורי והליכים טיפוליים שיסייעו לשפר את הקשר בין האב לב'. השופט קיבל את המלצות העובדת הסוציאלית והורה להורים לעסוק בתיאום הורי ובתהליכים טיפוליים. השופטת הדגישה גם את החשיבות של ההורים לעבוד על מערכות היחסים שלהם ולתקשר באופן חיובי לרווחת ילדיהם המרשימים והרגישים. בנוסף, חויב האב בהוצאות המשפט של האם, שכן התביעה הוגשה מבלי לציין שינוי נסיבות מהותי. ניתן לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים.