ת"א 46735-07-17

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה סובבת סביב קביעת אופיו של הסכם ממון בין התובעת, גולדימו קפיטל, לבין הנתבעים, חברת שירום ומנהליה משה שירום ומרדכי שירום. גולדימו טוען כי העמיד הלוואה בסך 1,500,000 ₪ לחברת שירום, אשר לא הוחזרה, ומכאן התביעה. הנתבעים, לעומת זאת, טוענים כי ההסכם היה למראית עין בלבד, במטרה להציג בפני הבנק מצג של הלוואה לגיטימית. לטענת הנתבעים, הכוונה האמיתית הייתה להכשיר העברת כספים מצד שלישי, רבינוביץ', מבלי לקיים את תנאי ההסכם. השופט בוחן בהרחבה את הראיות והעדויות שהוצגו על ידי שני הצדדים. הם שוקלים את הנסיבות שבהן נכרת ההסכם, לרבות התנהלות הצדדים המעורבים, סמיכות מועדי ההלוואה, הסכום הכרוך בכך והביטחונות שניתנו. השופט מציין כי גרסת הנתבעים לאירועים נתמכת בראיות משמעותיות ומעלה ספק סביר לגבי אמיתות הסכם ההלוואה. טענתו של גולדימו כי היו להם די כספים להלוות לחברת שירום אינה משכנעת, במיוחד לאור האופי הסיבובי של העסקאות והיחסים ההדוקים בין הצדדים. יתר על כן, השופט מצביע על חוסר העקביות בעדותו של גולדימו ועל חוסר הבהירות לגבי מטרת ההלוואה. השופטת דוחה את התביעה גם נגד מרדכי שירום, שהיה רשום כדירקטור ברישומי החברה, שכן התובע לא הצליח לספק בסיס מוצק למעורבותו או לרשלנותו. לסיכום, השופט פוסק לטובת הנתבעים, דוחה את התביעה ומורה לתובע לשאת בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ₪. החלטה זו מתבססת בראש ובראשונה על הקביעה כי ההסכם היה לכאורה למראית עין בלבד ועל כן בטל, תוך ציון הימנעותה של התובעת מלהביא ראיות משכנעות לקיומו של הסכם הלוואה אמיתי.